כל התנועות האנושיות, התנהגויות, רגשות, זיכרון , אינטליגנציה ואפילו הפרעות נפשיות הן תוצאה של מידע המועבר בין תאי העצב למיניהן, אשר הן מתווכות בין האדם וסביבתו. המידע המועבר בין תאים אלה גורם לנו להתנהג/ להרגיש בצורה שהולמת את המציאות במקרה של תפקוד נורמטיבי, ולהתנהג בצורה לא הולמת במצבים הלא נורמטיביים.
תגובות אנושיות למיניהן , שקל לעיתים להביע ולהפגין עומד מאחוריהן מערכת מסובכת ומדויקת המורכבת מאלמנטים מזעריים במראה וענקים בהרכב. סרטון זה שהקרין לנו פרופ דוד חן מציג את הייחודיות והגאוניות של מערכת העצבים והעוצמה של תפקודה, הוא מראה איך מידע מועבר בין התאים בצורה קולעת , מפורטת ובתפקוד מושלם.
ההתקדמות בהבנת מנגנוני הפעולה של תאי העצב, התהליכים של התקשורת בתוך הגוף, מנגנוני קליטת האינפורמציה ודרכי עיבודה בזיכרון, כל אלו לא הביאו עדיין להבנה טובה של יחסי חומר/רוח או גוף/נפש, אך קידמו במידה רבה את יכולת המחקר והמושגים שיש לנו על ידע ולמידה.
במסגרת הקורס " שילוב הדמיות ומשחקים לימודיים מתוקשבים" אנחנו נחשפים למחוללי משחקים לימודיים מתוקשבים מעניינים מאוד ומאתגרים אשר דרכם אנו יכולים לשפר את דרכי ההוראה שלנו בצורה יצירתית ואטרקטיבית.
במהלך ההרצאה העבירה לנו פרופ' מיקי רונן משחק שנעשה בטכנולוגיה שקוראים לה ברקוד QRשהכינה אותו תוך 4 דקות:
קוד QR (מאנגלית: Quick Response Code) הוא בר-קוד ריבועי, שבו מקודד מידע טקסטואלי בצורה גראפית-ויזואלית. הקוד הומצא ביפן, בשנת 1994, על ידי דנסו,קוד לפענוח מהיר, ושימש תחילה לקידוד חלפים, לשם פענוח על ידי רובוטים בפסי ייצור. בתחילת העשור השני של המאה ה-21 נפוץ השימוש בקוד בכל העולם, וטלפונים חכמים הפכו לאמצעי הקלט העיקרי של הקוד. טלפונים חכמים קוראים את הקוד באמצעות המצלמה הנכללת בהם. הטלפון מצלם את הקוד וממיר אותה לתמונת פיקסלים, ומערכת ההפעלה או תוכנה המותקנת על הטלפון מפענחים את הקוד ועושים בו שימוש. קוד QR בנוי כריבוע שבשלושה צדדיו נראים בבירור שלושה ריבועים קטנים המשמשים כעוגנים. (ויקיפדיה)
חיכו לנו ברחבי הכיתה ומחוץ לה דפים מודפס עליהם ברקודים, המרצה ביקשה שמי שיש לו סמארטפון שיוריד את אפליקציית הברקוד ויתחיל לפתור את השאלות, התלהבתי מאוד מטכנולוגיה זו ואני חושבת שאפשר להשתמש בה בהוראה באין סוף הפעלות אטרקטיביות לתלמידים ולעשות אווירה מרתקת ושונה מזו שתלמידים מכירים .
אבל לצערי הרב ובשיא ההתלהבות שלי נתקלתי במציאות שבהאני נמצאת אשר חוקי ביה"ס מונעיםמהתלמידים להביא סמארטפונים לכיתה ואז השארתי את המחשבות שלי בצד עד שיום יבוא ונהיה יותר מתוקשבים להשתמש בטכנולוגיה זו במסגרת בית הספר.
לא מזמן שמענו בחדשות את ההנחיות החדשות של משרד החינוך שאוסרות על מורים לקיים קשר ברשתות חברתיות עם תלמידיהם. אפשר להבין החלטה זו של משרד החינוך וזאת לאחר מספר מקרים בהם איימו תלמידים על מוריהם והכפישו את שמם באינטרנט. כנראה בהחלטה זו מקווים במשרד החינוך להציב גבולות ברורים בקשר בין מורה-תלמיד.
לאחר הכרזה זו, התפלגו המורים לשתי מחנות, החלק שבעד והחלק שמתנגד. המחנה שבעד החלטה זו מסביר שהחלטה זו באה להחזיר את הכבוד והמעמד למורה, כיום המורה הוא מישהו שלא סופרים, שאפשר לאיים עליו, שאפשר לתקוף ולהשמיץ, ואסור לו להגיב בחזרה מפחד שיאבד את משרתו. הגישה הזו, שמאפיינת כבר חלק מההורים, מתחילה מהילדים. ומשרד החינוךמנסה להחזיר את סמכותו של המורה. בנוסף לא פעם שמענו על מקרים בהם היה קשר רומנטי בין מורה לתלמידה או ההפך, מקרים שהגיעו לבתי משפט ולתלונות על ניצול קטינים.
בנוסף, כשהקשר בין מורה לתלמיד הופך לקשר של "חברות" ברשת החברתית, כאן המורה מאבד את סמכותו כמורה ומכוון דרך, והופך להיות "חבר" שלא לוקחים ברצינות.
מצד שני, המחנה שמתנגד להחלטה זו טוען, שכיוון שהתלמידים חיים ברשתות החברתיות דוגמה "פייסבוק", העבודה הפדגוגית הטובה ביותר צריכה להיעשות שם. אם התלמיד חי ברשת החברתית, יהיה קל מאוד לעניין אותו בחומר הנלמד בסביבה הזו שבה הוא חי.
היכולת של המורה לזהות סוגיות מורכבות הקשורות בהתפתחותו של תלמיד ובתהליך הטבעי של עיצוב זהותו העצמית, יכולה להיות מאוד מועילה ברשת חברתית שבה כל צעד מתועד. רשת חברתית נותנת לתלמידים להתבטא באופן שלא היו יכולים בכיתה או אף פנים אל פנים. הם מאפשרים לעצמם חופש שאינו תלוי במקום, בגוף או בזמן ובכך הדבר תורם באופן עצום לקשר ולהבנה בין מורה לתלמיד.
לדעתי האישית אני מונה את עצמי למחנה הראשון, שבעד החלטה זו, נכון שמורה יכול לעזור לתלמידיו ברשת החברתית מבחינה לימודית, אך אל לנו לשכוח שרשת חברתית לא רק מסתכמת בזה, לדוגמה נראה לי לא סביר שתלמידה שמורה מאשר לה חברות מתכתבת עם חברות אחרות שלה ומצרפת תמונות מחייה האישיים, שייחשפו בפני המורה וגם בפני חבריו של המורה, כאן לדעתי מתבצעת חציית הקו.
בנוסף, כשתלמיד נחשף לחייו הפרטיים של המורה בפייסבוק הוא מכיר את "חולשותיו" הכוונה כאן אם מורה נאלץ להיות קשוח בכיתה שלו בכדי שתלמידיו לא יפריעו, והתלמידים רואים בפייסבוק שהמורה הוא בן אדם נעים, מתבדח וחברמן, אז הם מפסיקים לקחת אותו ברצינות והוא מאבד את הקלף שלו שבו הוא החזיק את הכיתה.
לסיכום, החלטה זו של משרד החינוך באה לקבוע סופית שקשר בעייתי זה בין מורה לתלמיד הוא אסור בהחלט, והוא יכול להזיק יותר ממה שיכול להועיל.
במסגרת הקורס "סוגיות במדיניות החינוך" התייחסנו למאמרו של תומס ג' סרג'ובני :"ארגון שוק וקהילה- אסטרטגיות שינוי: מהי דרך הפעולה המיטבית לשינויים עמוקים בבית הספר?"
המאמר דן בסוגיית חילול שינוי במערכת החינוך, ובוחן השינוי בתוך הארגונים ואם ביה"ס יכול להיות ארגון. המאמר מעלה נקודה ששינוי עמוק כרוך ביחסים יסודיים, הבנת החומר הנלמד, הפדגוגיה ודרך ההוראה, כישורי המורים, מעשה ההוראה והישגי התלמידים.
אני מאמינה שאכן שינוי מעמיק צריך להתמקד בחילול שינוי בקרב המורים ודרכי ההוראה למידה שלהם, כישוריהם והבנת החומר הנלמד ויכולות התיווך של המורים בין החומר הנלמד לבין התלמידים.
סוכני שינוי רואים בביה"ס ארגונים פורמאליים שיש להם מאפיינים ותכונות של ארגונים ויש כאלה שמבדילים ביניהם ורואים בהם כשווקים או קהילות.
מחבר המאמר דן בתיאוריות הגורמות לשינוי בקרב מורים וציין שישה כוחות הפועלים בתהליך השינוי והם:
הכוח הבירוקראטי, הכוח האישי, כוח השוק, כוח מקצועי, כוח תרבותי, כוח דמוקרטי. שלושת הכוחות הראשונים לא משפיעות על השינוי ללא התיווך באמצע. וככל שכוחות השינוי משפיעות על גורמי התיווך יגדל הסיכוי לשינוי גדול יותר ואמיתי יותר. והתיווך הוא הזיקה בין המורים לנורמות משותפות התומכות בשינויים.
אני בעד הגישה הזאת, ומאמינה שאכן גורמי התיווך חשובים בתהליך חילול השינוי בכל מערכת כלשהי ובין היתר מערכת החינוך והמערכת הבית ספרית.
שינוי צריך לעבור דרך האדם ופעילותיו החייבות להיעשות מתוך חובה לטובת הכלל. המאמר מעלה שתי השקפות עולם על טבע האדם האחת לסמוך על המורים ולתת להם החירות ומתוך המקצוע שלהם מקבלים על עצמם אחריות על הלמידה.
ההשקפה הראשונה דוגלת בזה שהמורים יתנהגו באנוכיות אם תיתן להם ההזדמנות ושיעשו דברים רק דרך תמריצים.
אני רואה שמורים לא יגיעו לרמת שינוי במערכת רק מתוך אמונות אישיות ואידיאליות שזה הדבר הנכון, ולכן לדעתי דבר זה לא יצלח. לעומת ההשקפה השנייה שמצדדת בתמריצים למורים במערכת על מנת לגרום לשינוי יותר מקובל עליי שזה הדבר הנכון שיביא לשינוי למרות שלדעתי שינוי זה מותנה כל הזמן בתמריצים ויכול להיות שבזמן הפסקת התמריצים יופסק תהליך השינוי.בנוסף שלושת הכוחות הבירוקראטי, האישי והשוק מצדדים בגישה הראשונה לעומת הכוחות המקצועי, התרבותי והדמוקרטי מצדדים בגישה השנייה של הצורך בתגמולים, ואפילו יכולה לגרום לשינוי ממניעים פנימיים.
התגמול יכול בהעלאת שכר והטבות או יכול להיות הימנעות מעונש. גם למנהלים יכול להיות חלק בתהליך חילול השינוי המערכתי בזה שהם יקבלו על עצמם לתגמל את המורים החותרים לשינוי.
