בתור מורה שעובדת במסגרת רפורמה רציתי להתיחס למאמרו של לארי קיובן – "שוב ושוב חוזרת הרפורמה".
אנחנו חיים בתקופות ממש מבלבלות ומוזרות. כולם מנסים לחולל שינויים, בתחום הלימודי, הנפשי, הפיזי, התרבותי. אני כמורה ממש מתלהבת משינויים אלה בתחום עבודתי כמורה בבית הספר, וחושבת לעצמי שאולי זה השינוי שכבר חיכינו לו. כל כמה שנים אנו כמורים, תלמידים, הנהלה, מקבלים סוג של רפורמה חדשנית, בסגנון שלה, בתכניות שלה, בשעות הנוספות שיעזרו למורים ולתלמידים. למרות כל הרפורמות וכל השינויים אני שואלת את עצמי האם באמת רפורמות אלה תמכו ועזרו במערכת החינוך? האם הרפורמות האלה מתאימות לכל המגזרים או האם הם באמת מיושמים בכל המגזרים. במאמר זה היה דיון בשאלה שלפי דעתי ממש מאירה לכולנו כמה הארות: " מדוע הרפורמות חוזרות על עצמן שוב ושוב ?" מביא בעצם הסברים שונים בשלשה תחומים :הסבר רציונאלי, הסבר בתחום הפוליטי , והסבר בתחום הארגוני.
המאמר ממש נגע לי במקומות שכואבים לי ממערכת החינוך ואני רוצה דווקא לדייק במערכת החינוך במגזר הערבי ונקודה חשובה במאמר הייתה:" שמעט מאוד רפורמות שנועדו לשנות משהו בכיתה אכן חצו את סף הכיתה ונשארו בתוכה. לקובעי מדיניות, למורים, לפקידים מקצועיים ולחוקרים חשוב להבין מדוע רפורמות חוזרות אבל מצליחות לעתים נדירות בלבד לשנות מן היסוד את שגרות החינוך הבית-ספרי." את רוב הכיתות אצלנו לא מוכנות לשום רפורמה, מספר התלמידים בכיתה אדירי ( יותר משלושים וחמשה תלמידים בתוך הכיתה), איך אפשר ליישם רפורמות במצב כזה. למה כל הזמן הרפורמות חוזרות ולא נשענות על הכישלונות של הרפורמות שעברו? במגזר שלנו עדיין יש בעיה רצינית במבנים הפיזיים של בתי הספר. אין חדרים מספיק בשביל השעות הפרטניות, עדיין חלק גדול מבתי הספר מלמדים בספרים מיושנים, חלק גדול מהמורים שחוקים עם וותק יותר משלושים שנה במערכת. האם קובעי המדיניות של הרפורמות באמת בדקו את החסרונות האלה לפני הטמעת איזושהי רפורמה??
המאמר דיבר על דפוסים דומים של הרפורמות שהתרחשו בעבר שגם הם חזרו אל אותם טעויות של הרפורמות שלפניהם. אני רוצה לשים דגש על הרפורמה במדינה שלנו בשנים אלה שקראו לה " אופק חדש" שכבר הבטיחו לכל הגופים במערכת החינוך לשינוי אמיתי אכן במצב המורה, התלמיד, המנהל, וכל מערכת החינוך. אכן זה לא קרה באמת כי גם הרפורמה הזאת הלכה בעקבות הרפורמה שעברה שקראו לה " דוברת" שבעצמי חוויתי את הכישלונות של הרפורמה הזאת. קובעי המדיניות של הרפורמה שעברה לא בדקו אם באמת התכניות שלהם אכן מתאימות לכל הגופים במערכת החינוך, האם לתלמידים בכל המגזרים את המסוגלות, הזמן, מדד הטיפוח, המצב הסוציו אקונומי, שיכולים להתמודד עם הרפורמה שלהם. וגם ראינו שבין ההמלצות של דוח דוברת היה יום לימודים ארוך, הגדלת שעות הלימוד בכיתה, העלאת שכר המורים והקטנת מספר התלמידים בכיתות ל-35 תלמידים, למרות שהרפורמה המקיפה בחינוך אושרה על ידי הממשלה , היא לא תוקצבה ולכן גם לא הצליחה. ב-2006 עם כניסתה של יולי תמיר ממפלגת העבודה לתפקיד שרת החינוך יזמה את רפורמת "אופק חדש" . רפורמה מקיפה במערכת החינוך בתחום הפדגוגי, מעמד המורים, הוספת שעות, הוראה פרטנית, אופק פדגוגי חדש ששם את הדגש על חשיבה, יצירתיות, דרכי חשיבה מסדר גבוה, תוכנית תקשוב שכללה בניית כיתות חכמות מגן ועד התיכון. לצערי זה לא קרה למרות כל ההבטחות ברפורמה החדשה של אופק חדש שגם היא לא למדה מטעויות דוברת ועדיין לא שיפרה את מערכת החינוך.
שוב ושוב חוזרת הרפורמה גם בישראל כמו בארה"ב ועדיין מלמדים ברוב בתי הספר בשיטות הפרונטאליות, בספרים מיושנים, מספר התלמידים בכיתה עדיין ארבעים, במספר גדול של בית הספר יש מחשב אחד על 4-5 תלמידים, רפורמות באות והולכות המשקפים את ההליכים פוליטיים, החברתיים ותרבותיים בחברה, אך אין מנגנון פיקוח יעיל שיבדוק מה קורה בשטח, האם הרפורמות מיושמות? האם הן משיגות את יעדן לאורך זמן? האם אפשר להתאים את הרפורמות למגוון התלמידים בבית הספר?
לפי דעתי אנו זקוקים לרפורמה אחת לאורך זמן עם יכולת גמישות שתתאים לאוכלוסיית התלמידים בבית הספר בכל המגזרים ובעיקר אצלנו במגזר הערבי שהוא גוסס מחוסר המשאבים. תוכנית לימודים בית ספרית ספירלית מכיתות היסוד עד הכיתות הגבוהות הכוללות את נושאי הליבה והעשרה בתחומי תחומי תרבות, אומנות, בריאות, ספורט וחברה. תוכנית לימודים הכוללת פיתוח חשיבה יצירתית, קידום הישגיים וטיפוח ערכים חברתיים וסובלנות לאחר. אנו זקוקים להעצמת המורים ולעידודם להתקדם כדי לתרום למערכת, שיעבדו בצוות, מתעדכנים בחידושים ומוכנים לגלות גמישות ויצירתיות. מורים המוכנים להקנות לתלמידים את המיומנויות וערכים שהם זקוקים להם כבוגרים הגדלים לאמצע המאה ה- 21.
