שוב ושוב חוזרת הרפורמה

          בתור מורה שעובדת במסגרת רפורמה רציתי להתיחס למאמרו של לארי קיובן – "שוב ושוב חוזרת הרפורמה".

       אנחנו חיים בתקופות ממש מבלבלות ומוזרות. כולם מנסים לחולל שינויים, בתחום הלימודי, הנפשי, הפיזי, התרבותי. אני כמורה ממש מתלהבת משינויים אלה בתחום עבודתי כמורה בבית הספר, וחושבת לעצמי שאולי זה השינוי שכבר חיכינו לו. כל כמה שנים אנו כמורים, תלמידים, הנהלה,  מקבלים סוג של רפורמה חדשנית, בסגנון שלה, בתכניות שלה, בשעות הנוספות שיעזרו למורים ולתלמידים. למרות כל הרפורמות וכל השינויים אני שואלת את עצמי האם באמת רפורמות אלה תמכו ועזרו במערכת החינוך? האם הרפורמות האלה מתאימות לכל המגזרים או האם הם באמת מיושמים בכל המגזרים. במאמר זה היה דיון בשאלה שלפי דעתי ממש מאירה לכולנו כמה הארות: " מדוע הרפורמות חוזרות  על עצמן שוב ושוב ?"  מביא בעצם הסברים שונים  בשלשה תחומים :הסבר רציונאלי, הסבר בתחום הפוליטי , והסבר בתחום הארגוני.

המאמר ממש נגע לי במקומות שכואבים לי ממערכת החינוך ואני רוצה דווקא לדייק במערכת החינוך במגזר הערבי ונקודה חשובה   במאמר  הייתה:" שמעט מאוד רפורמות שנועדו לשנות משהו בכיתה אכן חצו  את סף הכיתה ונשארו בתוכה. לקובעי מדיניות, למורים, לפקידים מקצועיים ולחוקרים חשוב להבין מדוע רפורמות חוזרות אבל מצליחות לעתים נדירות בלבד לשנות מן היסוד את שגרות החינוך הבית-ספרי." את רוב הכיתות אצלנו לא מוכנות לשום רפורמה, מספר התלמידים בכיתה אדירי ( יותר משלושים וחמשה תלמידים בתוך הכיתה), איך אפשר ליישם רפורמות במצב כזה. למה כל הזמן הרפורמות חוזרות ולא נשענות על הכישלונות של הרפורמות שעברו? במגזר שלנו עדיין יש בעיה רצינית במבנים הפיזיים של בתי הספר. אין חדרים מספיק בשביל  השעות הפרטניות, עדיין חלק גדול מבתי הספר מלמדים בספרים מיושנים, חלק גדול מהמורים שחוקים עם וותק יותר משלושים שנה במערכת. האם קובעי המדיניות של הרפורמות באמת בדקו את החסרונות האלה לפני הטמעת איזושהי  רפורמה??

המאמר דיבר על דפוסים דומים של הרפורמות שהתרחשו בעבר שגם הם חזרו אל אותם טעויות של הרפורמות שלפניהם. אני רוצה לשים דגש על הרפורמה במדינה שלנו בשנים אלה שקראו לה " אופק חדש" שכבר הבטיחו לכל הגופים במערכת החינוך לשינוי אמיתי אכן במצב המורה, התלמיד, המנהל, וכל מערכת החינוך. אכן זה לא קרה באמת כי גם הרפורמה הזאת הלכה בעקבות הרפורמה שעברה שקראו לה " דוברת" שבעצמי חוויתי את הכישלונות של הרפורמה הזאת. קובעי המדיניות של הרפורמה שעברה לא בדקו אם באמת התכניות שלהם אכן מתאימות לכל הגופים במערכת החינוך, האם לתלמידים בכל המגזרים את המסוגלות, הזמן, מדד הטיפוח, המצב הסוציו אקונומי, שיכולים להתמודד עם הרפורמה שלהם. וגם ראינו שבין ההמלצות של דוח דוברת היה יום לימודים ארוך, הגדלת שעות הלימוד בכיתה, העלאת שכר המורים והקטנת מספר התלמידים בכיתות ל-35 תלמידים, למרות שהרפורמה המקיפה בחינוך אושרה על ידי הממשלה , היא לא תוקצבה ולכן גם לא הצליחה. ב-2006 עם כניסתה של יולי תמיר ממפלגת העבודה לתפקיד שרת החינוך יזמה את רפורמת "אופק חדש" . רפורמה מקיפה במערכת החינוך בתחום הפדגוגי, מעמד המורים, הוספת שעות, הוראה פרטנית, אופק פדגוגי חדש ששם את הדגש על חשיבה, יצירתיות, דרכי חשיבה מסדר גבוה, תוכנית תקשוב שכללה בניית כיתות חכמות מגן ועד התיכון.  לצערי זה לא קרה למרות כל ההבטחות  ברפורמה החדשה של אופק חדש שגם היא לא למדה מטעויות דוברת ועדיין לא שיפרה את מערכת החינוך.

שוב ושוב חוזרת הרפורמה גם בישראל כמו בארה"ב ועדיין מלמדים ברוב בתי הספר בשיטות הפרונטאליות, בספרים מיושנים, מספר התלמידים בכיתה עדיין ארבעים, במספר גדול של בית הספר  יש מחשב אחד על 4-5 תלמידים, רפורמות באות והולכות המשקפים את ההליכים פוליטיים, החברתיים ותרבותיים בחברה, אך אין מנגנון פיקוח יעיל שיבדוק מה קורה בשטח, האם הרפורמות מיושמות? האם הן משיגות את יעדן לאורך זמן? האם אפשר להתאים את הרפורמות למגוון התלמידים בבית הספר?

לפי דעתי אנו זקוקים לרפורמה אחת לאורך זמן עם יכולת גמישות שתתאים לאוכלוסיית התלמידים בבית הספר בכל המגזרים ובעיקר אצלנו במגזר הערבי שהוא גוסס מחוסר המשאבים. תוכנית לימודים בית ספרית ספירלית  מכיתות היסוד עד הכיתות הגבוהות הכוללות את נושאי הליבה והעשרה בתחומי תחומי תרבות, אומנות, בריאות, ספורט וחברה. תוכנית לימודים הכוללת פיתוח חשיבה יצירתית, קידום הישגיים וטיפוח ערכים חברתיים וסובלנות לאחר. אנו זקוקים להעצמת המורים ולעידודם להתקדם כדי לתרום למערכת, שיעבדו בצוות, מתעדכנים בחידושים ומוכנים לגלות גמישות ויצירתיות. מורים המוכנים להקנות לתלמידים את המיומנויות וערכים שהם זקוקים להם כבוגרים הגדלים לאמצע המאה ה- 21.

 

" A progressive paradigm"

במסגרת הקורס "סוגיות במדיניות החינוך" בהנחייתו של פרופסור עמי וולנסקי, נתבקשנו לקרוא את מאמרה של סוזן סמל – The city and country school:  A progressive paradigm  , המאמר מציג דרך חינוך מודרנית וחדשה , מאתגרת ואטרקטיבית ולכאורה היא מטרתו של כל איש חינוך מהעידן הפוסט מודרני.

אני חושבת שהלמידה החווייתית מאפשרת לתלמידים להביט על הדברים מזוויות רבות ועמוקות בשונה מדרכי החינוך הקלאסיות הבנויות על דקלום פרקים ואחסון חומרים לטווח הקצר. ההתנסות דרך משחק מאפשרת לכך שהתלמיד יפנים את החומר מתוך אהבה ולא מתוך חובה וכפייתית, ובמיוחד שמשחק הוא הדבר שילדים עושים באופן מושלם וזה לפי תורת המשחק לכן משחק חייב להיות עורק קרדינאלי במערכת החינוך החדשה והשואפת לשלמות.

אנחנו בתור נשות חינוך והניסיון שלנו מאמינות שלהיות פעיל בתהליך מסוים נותן תוצאות שונות ואפקטיביות יותר מתהליך שבו אתה פסיבי ונוקט עמדת המקבל. דהיינו למידה ליניארית בכיוון התלמיד גורמת לכך שהוא ייקח פחות חלק בעשייה החינוכית לעומת למידה ההדדית ומתן משמעות ומקום לתלמיד יכול להשיג הישגים יותר מספקים.

ברגע שנותנים לתלמיד לקחת חלק פעיל בתהליך הלמידה אנו לא רק מפתחים את הידע שלו ומעשירים את אוצרו אלא גם גורמים לשימוש באינטליגנציה והפיתוח שלי כי ככל שמעסיקים את המוח יותר הוא מתפתח יותר.

לעומת זאת יש לציין ששינוי הינו דבר הדרגתי וצריך לבצע את כל השלבים שלו ובמיוחד ששינוי פתאומי יתקבל בהתנגדות וחששות ואיומים לאוכלוסייה שמיועד בשבילה. במאמר הפחד של ההורים והנשירה של חלק מהתלמידים היא צפויה ולגיטימית כי מטרתו של כל הורה שבנו ירכוש כמה שיותר ידע ומיומנויות רבים, וברגע שמחליטים לשנות דרך ולהשתמש בכלים חדשים צריך בראש ובראשונה לחשוף את אוכלוסיית היעד לשינוי המיועד , מטרותיו, יעדיו ותרומות ייחודיות שלו, בנוסף יש מקום לשיווק והצגת הצלחות של הכלי מניסיונם של אחרים, רק אז אנו נתחיל להטמיע את השינוי.

יתר על כן , על אף פי שמוצגת שיטת לימוד יוצאת מן הכלל , אטרקטיבית ומיוחדת, הדבר יכול לקפח את התלמידים החלשים , חסרי היצירתיות ויכול להעמיד אותם במקום רחוק מהתלמידים המובילים, דהיינו לכל שינוי יש קורבנות ונתרמים.


ביבליוגרפיה:

Semel, S. F. (1999). The city and country school: A progressive paradigm.  In: S. F.,Semel & A. R., Sandovnik (Eds.), Schools of tomorrow, schools of today – What happened to progressive education (pp.127-137). New York: Peter Lang