במסגרת הקורס "סוגיות במדיניות החינוך" בהנחייתו של פרופסור עמי וולנסקי, נתבקשנו לקרוא את מאמרה של סוזן סמל – The city and country school: A progressive paradigm , המאמר מציג דרך חינוך מודרנית וחדשה , מאתגרת ואטרקטיבית ולכאורה היא מטרתו של כל איש חינוך מהעידן הפוסט מודרני.
אני חושבת שהלמידה החווייתית מאפשרת לתלמידים להביט על הדברים מזוויות רבות ועמוקות בשונה מדרכי החינוך הקלאסיות הבנויות על דקלום פרקים ואחסון חומרים לטווח הקצר. ההתנסות דרך משחק מאפשרת לכך שהתלמיד יפנים את החומר מתוך אהבה ולא מתוך חובה וכפייתית, ובמיוחד שמשחק הוא הדבר שילדים עושים באופן מושלם וזה לפי תורת המשחק לכן משחק חייב להיות עורק קרדינאלי במערכת החינוך החדשה והשואפת לשלמות.
אנחנו בתור נשות חינוך והניסיון שלנו מאמינות שלהיות פעיל בתהליך מסוים נותן תוצאות שונות ואפקטיביות יותר מתהליך שבו אתה פסיבי ונוקט עמדת המקבל. דהיינו למידה ליניארית בכיוון התלמיד גורמת לכך שהוא ייקח פחות חלק בעשייה החינוכית לעומת למידה ההדדית ומתן משמעות ומקום לתלמיד יכול להשיג הישגים יותר מספקים.
ברגע שנותנים לתלמיד לקחת חלק פעיל בתהליך הלמידה אנו לא רק מפתחים את הידע שלו ומעשירים את אוצרו אלא גם גורמים לשימוש באינטליגנציה והפיתוח שלי כי ככל שמעסיקים את המוח יותר הוא מתפתח יותר.
לעומת זאת יש לציין ששינוי הינו דבר הדרגתי וצריך לבצע את כל השלבים שלו ובמיוחד ששינוי פתאומי יתקבל בהתנגדות וחששות ואיומים לאוכלוסייה שמיועד בשבילה. במאמר הפחד של ההורים והנשירה של חלק מהתלמידים היא צפויה ולגיטימית כי מטרתו של כל הורה שבנו ירכוש כמה שיותר ידע ומיומנויות רבים, וברגע שמחליטים לשנות דרך ולהשתמש בכלים חדשים צריך בראש ובראשונה לחשוף את אוכלוסיית היעד לשינוי המיועד , מטרותיו, יעדיו ותרומות ייחודיות שלו, בנוסף יש מקום לשיווק והצגת הצלחות של הכלי מניסיונם של אחרים, רק אז אנו נתחיל להטמיע את השינוי.
יתר על כן , על אף פי שמוצגת שיטת לימוד יוצאת מן הכלל , אטרקטיבית ומיוחדת, הדבר יכול לקפח את התלמידים החלשים , חסרי היצירתיות ויכול להעמיד אותם במקום רחוק מהתלמידים המובילים, דהיינו לכל שינוי יש קורבנות ונתרמים. ביבליוגרפיה:
Semel, S. F. (1999). The city and country school: A progressive paradigm. In: S. F.,Semel & A. R., Sandovnik (Eds.), Schools of tomorrow, schools of today – What happened to progressive education (pp.127-137). New York: Peter Lang
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה